לא רחוק מתל אביב במרחק של כ 45 דקות נסיעה, ולא רחוק מחיפה במרחק נסיעה של כ 30 דקות, שוכנת המושבה זיכרון יעקב, על רכס של הר הכרמל. זכרון יעקב ממוקמת בקו טופוגרפי גבוה ונהנית מאוויר טוב ומנוף אל מורדות הכרמל, אל הים ואל בריכות הדגים של הקיבוץ מעגן מיכאל.
הישוב הוקם בשנת 1882 על ידי משפחות שהיגיעו מרומניה, בני העליה הראשונה, שהפליגו לארץ ישראל בתיקווה לחיים טובים יותר מאשר החיים בגולה, בצל האנטישמיות, הפרעות והגזירות השונות. הם תכננו להתפרנס מחיי החקלאות אך מהר מאוד גילו שאין להם ידע רב בתחום זה ונזקקו לעזרה ולתמיכה כלכלית. הברון הירש, באמצעות פקידו, יעץ להם לעשות רילוקיישן ולהעתיק את מקום מושבם לארגנטינה, אך המתיישבים סירבו לשמוע על כך. הם בחרו להישאר בארץ ישראל ופנו אל הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד בבקשת עזרה.
הברון דה רוטשילד היה פילנתרופ גדול שרכש אדמות מאת הערבים ומאת התורכים עבור יהודים, תמך במתיישבים תמיכה כלכלית רציפה, מימן את בנייתם של מבני ציבור בישובים, כיוון את המיישבים לעבודות חקלאיות שונות תוך השקעה ברכישת הידע הנכון והשתילים המתאימים. הברון דה רוטשילד מצא שהישוב בזיכרון יעקב – 'זמרין' בשמו הראשון – מתאים לגידולי גפנים וליצור יין. היקב בזיכרון יעקב היה השני בגודלו לאחר זה שבראשון לציון. את השם זיכרון יעקב נתן הברון על שם אביו ג'יימס יעקב דה רוטשילד בעת שחנך את בית הכנסת הגדול שנבנה במושבה בכספי תרומתו.
על פועלו של הברון, ביישוב ארץ ישראל ובתמיכה במתיישביה, ניכתב הרבה. הוא זכה לכינוי 'הנדיב הידוע' וכן לתואר 'אבי הישוב'. בצד השבחים ודברי ההערכה נמתחה על הברון דה רוטשילד גם ביקורת, בעיקר בגלל אופן ההתנהלות של פקידיו שהיו אמונים על הקשר עם המתיישבים באיזורים השונים, ובגלל הנוסחה לחלוקת הכספים שהיתה על פי בתי אב ומספר הנפשות בכל משפחה, ולא על פי התוצרת והתפוקה של המשפחה.
בנוסף לגפנים ידועה זכרון גם בזכות החיטה – האגרונום אהרון אהרונסון שהיה ממתיישבי זיכרון יעקב, גילה את חיטת הבר היא 'אם החיטה' – זהו אחד הצמחים הראשונים שביית האדם. גילויה באיזור ראש פינה סייע לחוקרים לפתח חיטה טובה יותר ולגדלה בכמויות גדולות יותר. משפחת אהרונסון היתה פעילה בארגון המחתרת ניל"י – נצח ישראל לא ישקר – ארגון שפעל בארץ ישראל במטרה לשים קץ לשלטון הטורקים ולסייע לבריטים להשתלט על האיזור. בית המשפחה ברחוב המייסדים משמש כמוזיאון של המחתרת, חדרה של שרה אהרונסון משמש כגלעד עצוב לרגע בו נאלצה להתאבד על מנת להינצל מעינויים ולהימנע מהסגרת חבריה למחתרת, בבית מוצג אוסף הצמחים הנדיר של אהרון אהרונסון.
עוד דברים חשובים שקרו במושבה זכרון יעקב: זהו המקום בו התקיים בשנת 1903 כינוס של כל נציגי הישוב היהודי ביוזמתו של מנחם אוסישקין, וזאת בתגובה ל 'קונגרס אוגנדה' שנערך בבאזל כשבנימין זאב הרצל הוא נשיאה. בכינוס נרשם כי נציגי הישוב היהודי מתנגדים לתוכנית אוגנדה. בתום הכינוס נשארו בזכרון נציגי המורים והגננות ויסדו לראשונה את הסתדרות המורים בישראל.
חלק מהרחוב הראשי של זכרון יעקב – רחוב המייסדים – שומר ושופץ תוך שמירה על חזות הבתים הראשונים שהוקמו בו. הרחוב הפך למדרחוב ויש בו חנויות מיוחדות, בתי קפה ומסעדות. בחזית הבתים אנו רואים שיש מרפסת קדמית עם עמודים – לדברי התושבים זהו בעצם ה'פייסבוק' הראשון של המושבה: בעת הישיבה במרפסת יכולת להתעדכן מה קורה במושבה, מי הולך ומי בא, ועם מי, ומתי. היתה גם גברת שהיתה ממהרת לספר להולכים והשבים מה קרה בישוב, בעיקר חדשות שנושאן טרגי, היא זכתה לכינוי 'אסונית'… ההלוויות בזיכרון יעקב יוצאות, לאחר התפילה, מבית הכנסת הגדול, הנמצא בצידו האחד של רחוב המייסדים, הן עוברות לאורך הרחוב, ועד לבית הקברות הנמצא בצידו האחר של הרחוב – כך ניפרדים התושבים מן המת ומלווים אותו בדרכו האחרונה במושבה.
היו גם סיפורים רומנטיים על אהבות גדולות שהתרחשו ברחוב וניתן להצטרף לסיור רגלי בעקבות אותם סיפורי אהבה. "אלף נשיקות לך אהובתי" כתב אבשלום פיינברג בשיר אהבה שהקדיש לארוסתו רבקה אהרונסון:
"אלף נשיקות לך אהובתי
כך גומרים האהובים את כל המכתבים שלאהובותיהם הם כותבים
אלף נשיקות לך אהובתי.
כך מתחיל אני את מכתבי אליך אהובתי.
ומה מאוד מתאוה אני לנשקך.
אלף נשיקות אהובתי.
אבשלום פיינברג נעלם במדבר סיני בדרכו למצרים בשנת 1917, ארוסתו רבקה המשיכה לחכות לו בשמלה לבנה עד יום מותה בשנת 1981, היא לא נישאה מעולם לאדם אחר.