מוזיאון הרצליה לאומנות עכשווית ניפתח בשנת 1975, ומשמש כקומפלקס של מוזיאון לאומנות מקומית ובינלאומית ואתר הנצחה לבני הרצליה שנפלו במלחמות ישראל. המוזיאון הוא חלק ממתחם הכולל את עירית הרצליה, בית המשפט ובית יד-לבנים.
תחילתו של המוזיאון היא בשנת 1962, בדירת מגורים רגילה ברחוב בר אילן 15 הרצליה. תושב העיר בשם אוגן דה וילה הגה את הרעיון להקים מוזיאון בעיר הרצליה ותרם לו את אוסף האומנות הפרטי שלו. בתוך מספר שנים הוחלט על הקמת מבנה מיוחד שיתאים לפעילות של מוזיאון ותושב עיר אחר, האדריכל יעקב רכטר, הופקד על תכנונו.
רכטר תכנן בניין העשוי קירות בטון חשופים, שבמרכזו חלל בגבה של 4.5 מטר, עם מקור אור עילי טיבעי המאיר אותו, ועליו שמות הנופלים. מנהלי המוזיאון השונים פיתחו את הבניין והוסיפו לו גן פסלים וכן אגף הדרכה הכולל מרכז למידה ויצירה לנוער ולמבוגרים. המקום יוצר דיאלוג בין תחומי החיים השונים בקהילה: הנצחת העבר והצגת אומנות עכשווית עם תערוכות בכל סוגי המדיה, אירועים, ימי עיון, הרצאות וחוגים.
בשבת האחרונה ביקרתי במוזיאון הרצליה בתערוכה מעניינת הנקראת "יאיר גרבוז מארח את אוזיאש הופשטטר: ראשים וציור בתוכם." יאיר גרבוז התוודע לאוסף הציורים של הצייר אוזיאש הופשטטר, שעלה לארץ בשנת 1957, פליט יהודי שעבר את השואה. הופשטטר מצייר ראשים ללא רקע, ללא תיארוך של זמן, כאשר הדמויות מביטות לכל הכיוונים, גם לאחור. הציורים של הופשטטר מאוחסנים באוסף המוזיאון, לאחר שעזבון האמן נתרם למוזיאון הרצליה. גרבוז מעלה את הציורים מן המרתפים ומשיב להם חיים בכך שהוא מצייר בהשראתם. הציורים של הופשטטר מוצגים בצד ציוריו של גרבוז ומתכתבים אלה עם אלה, כאשר ציוריו של הופשטטר ממוסגרים ואילו ציוריו של יאיר גרבוז תלויים ללא מסגרת.
תערוכה מעניינת אחרת המוצגת במוזיאון היא תערוכה של להלי פרילינג הנקראת: "HOME" – זוהי סידרה של תמונות המורכבות מקולאג'ים עם סרטוני וידיאו קצרים, כמו JIF. התמונות מתארות חלל פנים של בית מגורים, שניראה מבולגן וכיאוטי, לפעמים אפילו מפחיד. האומנית יצרה את הסידרה בתקופת הקורונה, כאשר לא יכלה לעבוד מהסטודיו שלה, היא השתמשה בירחוני עיצוב של אדריכלות ובקטלוגים של ריהוט המתארים את הדירה האידיאלית, המדוגמת והמושלמת. פרילינג גזרה את פריטי הריהוט והרכיבה את התמונה מחדש כך שהחלל הפך להיות חלל מגורים לא מסודר ולא הגיוני. לאחר פעולת הגזירה וההדבקה הוסיפה פרילינג סרטוני וידיאו קצרים עם ידיים זזות, גולגלות מרחפות וקוקטיילים מרקדים. האומנית אולי ביקשה להביא לידי ביטוי את העובדה שבתקופת הקורונה היינו אמנם סגורים בבית שלנו, שאמור להיות מקום מסודר,מוגן ובטוח אבל למעשה המציאות בעולם סביבנו היתה לא מוכרת ומפחידה עם תרחישים שלא הכרנו אותם בעבר.
כמתווכת נדל"ן אני שואפת תמיד להציג את הנכסים אותם אני משווקת בצורה המיטבית, כדירות לדוגמה, ולכן מצאתי את סידרת העבודות הזו 'HOME' מעניינת במיוחד.