המושבה האמריקאית ביפו היא שכונת מגורים מיוחדת הנמצאת בין שכונת פלורנטין לבין יפו. במושבה שני רחובות צולבים זה את זה: רחוב אורבך ורחוב בר הופמן, ובסך הכל 19 בתים במושבה כולה.
מתיישבים מורמונים חדורי אמונה דתית, בעלי כוונות טובות, היגיעו, לארץ ישראל ממדינת מיין שבאמריקה בשנת 1866. המורמונים האמינו שההתיישבות בארץ תביא לשיבת היהודים לארץ ישראל ובעקבות זה יחזור ישו ויביא איתו את הגאולה.
הקבוצה מנתה 157 אנשים: איכרים, נגרים ובעלי מקצועות חופשיים, בראשם עמד הכומר ג'ורג' אדמס ושם כנסייתו היה "כנסית המשיח". על גבי האוניה בה הפליגו הביאו איתם מיטען רב ובכלל זה בתי עץ טרומיים מפורקים, בסגנון בתי העץ של ניו אינגלנד. בתים של שתי קומות מגורים, עם שלושה חדרים וחדר המיועד למטבח. במהלך בנית הבתים הם הוסיפו להם מרפסות עגולות עם מעקות עץ דקים על מנת להנות מהבריזה ומהישיבה בחוץ. ההשקעה הגדולה בבתים מלמדת על כך שהמורמונים התכוונו להשתקע בארץ לאורך זמן. מקור העצים שהביאו איתם היה צפון מזרח ארצות הברית.
חלק מהבתים היו בתי אבן, כמו 'מלון גראנד הוטל' שניבנה על ידי האחים דריסקו והתנשא לגבה של שלוש קומות.
הגעתם של המורמונים היתה מלווה בקשיים רבים: תחילה התקשו במציאת המקום הנכון להקמת המושבה שלהם, לאחר מכן נדבקו וחלו במחלות שונות, הם לא הצליחו להתפרנס ונתגלעו ביניהם סכסוכים פנימיים. בתוך כשנתיים מאז הגעתם, שבו מרביתם לארצות הברית ובכלל זה ג'ורג' אדמס עצמו.
בשנת 1868 עמדה המושבה האמריקנית כמעט שוממה למעט אדם אחד בשם רולה פלויד, שהתגורר בבית ברחוב בר הופמן 17. הוא הביא עמו באוניה כרכרה ופתח סוכנות של תיירות והובלה, פלויד אמנם נשאר בישראל אך עבר להתגורר בירושלים.
מושבה גרמנית
הבתים הריקים משכו את תשומת ליבם של בני הכת הטמפלרית מוירטמברג שבגרמניה ובראשם גיאורג דוד הרדג. שוב מדובר בקבוצה חדורת אמונה דתית, נוצרים מסיונרים שהטיפו לחיי צניעות, לפשטות, וכן לאהבת הזולת. הם רכשו את 'מלון גראנד הוטל' והפכו אותו ל'מלון ירושלים', שהלין צליינים שהיגיעו לביקור בארץ ישראל. הטמפלרים רכשו את הבתים הנטושים, בכלל זה בית בן שתי קומות ליד 'מלון ירושלים' ששימש כבית ספר וכן בית העם של הקהילה הטמפלרית. את בתי העץ של המושבה האמריקאית חיזקו הטמפלרים באמצעות אבן וכן שידרגו אותם. הטמפלרים הקימו מיבני ציבור נוספים כמו בית חולים, בית מרקחת, מנסרה, בית בד וטחנת קמח. הם התפרנסו ממקצועות חופשיים כמו רפואה, רוקחות וצביעה מקומית.
בשנת 1881 היו במושבה האמריקאית גרמנית 26 בתי מגורים, 8 מתוכם בתי עץ והשאר בתי אבן. המושבה היתה מוקפת חומה ובה שני שערים שנסגרו בשעות הלילה. היא היתה מוקד של שירותי תיירות כמו סוכנות הנסיעות 'תומס קוק', 'מלון ירושליים' ומלון 'דו פארק' בבעלותו של הברון אוסטינוב, רוסי שהמיר את דתו לדת הלותרנית.
לקראת ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני ורעייתו לארץ ישראל תוכננה הנחת אבן הפינה ל'כנסיית עמנואל' השוכנת ברחוב בר הופמן 5. הקמת כנסיה גדולה לוותה בחילוקי דיעות בקרב הטמפלרים משום שהדבר נוגד את השקפת עולמם הקוראת לחיים צנועים. אולם הקרקע להקמת הכנסיה נתרמה על ידי הברון אוסטינוב, שדעתו הכריעה את המחלוקת. לצורך התכנון והבניה הוא גייס אדריכלים גרמנים ומפקח בניה גרמני. בניית 'כנסיית עמנואל' הושלמה בשנת 1904 והקיסר הגרמני תרם את הפעמון שלה.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה גורשו תושבי המושבה הגרמנית מהארץ על ידי הבריטים. הבתים ננטשו ובסופו של דבר הועברו לידי מדינת ישראל במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה המערבית. רוב בתי המושבה האמריקאית-גרמנית זכו לתוכנית של שיקום ושימור.